<h1>כל בו סימן קמ"ה</h1>
<h2>דף יג:</h2>
אסור ליגע באשתו כל ימי נדתה אפילו באצבע קטנה. ויש נזהרין אפילו להושיט לה שום דבר ולכל הפחות דבר של מאכל ושל משתה. טוב ונכון להזהר שלא להושיט מידו לידה וכן בימי ליבון וספירה עד שתטבול. אשה נדה וכן בימי ספירתה אסורה לישן עם בעלה אפילו היא בבגדיה והוא בבגדיו. ואסורין לאכול על שלחן סמוכין זה לזה אלא אם כן יש הכירא על השלחן או הקנקן או ככר או דבר אחר בין קערה שלו לקערה שלה.
<h2>דף טז:</h2>
הניח כלי תחת הצנור בשעת קשור עבים ולא נתפזרו דברי הכל פסולין. לא נחלקו אלא כשהניחן בשעת קשור עבי' ונתפזרו וחזר ונתקשרו דמר סבר בטלה מחשבתו ומר סבר לא בטלה מחשבתו.
<h2>דף יז:</h2>
לרב האיי גאון ז"ל וששאלתם אנו יש לנו גנות ופרדסים ואין לנו חלק להשקות אלא ביום השבת חק ולא יעבור מימים קדמונים ויש לנו אריסין שלוקחין חומש מהפירות והן משקין ועושין כל מה שרוצין והיהודים בעליהם לא ידע עמהם מאומה יש בדבר זה השקות זרעים על ידי עכו"ם בשבת או מותר. כך ראינו שאם השדות האלו במקום שישראל מגיעים אליהם בשבתות וימים טובים אסור שיהיו האריסין משקין אותן כי שדה של ישראל נראית שמשקין אותו בשבת וביום טוב ואם רחוקה היא מותר ואי אפשר לפסוק עליהן מבעוד יום אף על פי שהם בתוך התחום מותר. וכן מותר לישראל לתת שדהו לעכו"ם לחרוש ולזרוע אותו בקבלנות כלומר בדבר קצוב והעכו"ם עושה בו מלאכה אפילו בשבת דעכו"ם כי עביד אדעתא דנפשיה קא עביד דהא קביל עליה כלהו מלאכות בדבר קצוב אם יום או יומים יטרח בהם. ודמיא דא מילת' למה שאמרו במועד קטן [י"א ע"ב] גבי אבל האריסי' והשכירים והקבלנים שלו הרי אלו יעשו מלאכה אלמא מלאכה דידהו חשיבה. ולא דמיא לישראל ועכו"ם שקבלו שדה בשותפות דאסקינן לקמן דאסור לומר לעכו"ם טול חלקך בשבת ואני אטול חלקי למחר דהתם אישראל גופיה רמיא מלתא למעבד דעבידתיה היא ועכו"ם נמי שלוחי' דישרא' ובשל ישרא' קא טרח אבל הכא דהעכו"ם רמיא ובדידיה קא טרח. ואי קשיא לך הא דאתמר בפרק מי שהפך את זיתיו [י"ב ע"א] מקבלי קבולת בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר ומפרשין לה רבנן בשבת לא קשיא התם מיירי בקבולת של בנין והדומה להם שאינו נוטל כלום בגוף הקרקע ונראה כשכיר יום אסור משום מראית העין כיון שהוא בתוך התחום. ומיהו במלאכת כלים הנעשים בצינעה בתוך הבית שנינו במסכת שבת [י"ז ע"ב] וכולן ב"ה מתירין עם השמש. וכן אפילו בעורות וכלים לכבס מותר שאין אדם מכיר כליו של פלוני אבל כגון חמורו וגמליו אין עושין כדאתמר נמי לענין אבל. ובעל התרומה ז"ל כתב דקבולת שאינו נוטל חלק בגוף הקרקע אלא שמקבל עליו לעשות המלאכה במעות ואפילו בשדה וכרם אסור.
<h2>דף יט.</h2>
לרבינו האי גאון ז"ל. ואסור ליה לבר ישראל למסר חיות' לרועה עכו"ם בשבת שמא יוציאנה חוץ לתחום דאמרינן אמרו עליו על יוסף הכהן שלא נמצא כתב ידו ביד עכו"ם מעולם.
מר רב משה גאון ז"ל. עכו"ם שמלא מים בשבת והביא מרשות הרבים לצרכו מותר לשתות מהן ישראל. כללא דמילתא כל מה דעביד עכו"ם לצרכה דנפשיה שרי ליה לישראל לאסתפוקי מיניה בין הוא בין בהמתו. ודוקא דלא צריך ליה ישראל ולא אית ליה אחוה בהדין דמפיש ומייתי בשביל ישראל אבל סתמא אף על גב דמכירו לא אית ליה למיחש ושפיר דמי. ועכו"ם שפסק לו שכר מותר לשלוח בידו אגרת.
וששאלתם מי שהיה מהלך בדרך ונזדמן לו יום טוב והוא במדבר והלכה מעליו השיירה יש לו היתר להלך או לאו. כך ראינו אם יש שם סכנ' בשבת אם מפני חיה רעה או צינה או חמה או לסטים או כיוצא בו יש לו רשות להלך כדי להגיע [אל] השיירה ולא ישב בסכנה. אלא שמעיקרא כשהוא בעירו או בישוב צריך לחשב (אל ישיבות) [איך ישבות] בשבתות וימים טובים ואם חשב ומתחדש לו דבר בדרך פטור הוא ומהלך מפני הסכנה ואין בכך כלום.
<h2>דף לא:</h2>
אלו הן שקוברות את בעליהן כל מי שאינה מזהרת בנדתה וכמה תשמור על ידי נדותה רבי עקיב' אומ' שבעה. אם כבסה בגדיה בשביעי וראתה כטפה של חרדל בשמיני חוזרת ומתכבסת בתשיעי. אם לאחר כבוסה ראתה בעשירי חוזרת ומתכבסת יום אחד עשר. אם ראתה בי"א כטפה של חרדל משמרת יום שנים עשר. רבן יוחנן בן זכאי אומר אלו ראתה שלשה ימים רצופים צריכה לשמור שבעה ימים נקיים.
אמר רבי חנינא אפי' הרוק של נדה שהיא מרקקת ודרסו בעלה או בניה נטמאין בכל צורך ואסורין ליכנס לבית הכנסת עד שיטבלו את עצמן במים למה שהרוק כנדה. מכאן שנו חכמי' ואמרו המשמשת עם בעלה והיא נדה גורמת לבניה שלא ינחלו תורה ולא עוד אלא אפילו לכ' דור סוף בני בניה לוקין בצרעת.
שמונה סתרים משמרין את האשה שמהן מסתכלין והיא משתמרת באחד וכשיפטרו כלם תגלה פניה לערוה. סתר ראשון כיון שתבגור היא מעבירתו. השני כיון שתארס מעבירתו. השלישי כיון שהקהל יושבין לאכול ולשתות בארוסין הוא עובר. הרביעי כיון שתכנס' לחופה הוא נפטר. החמישי כיון שנבעלה ומקדשין על הבתולים הוא נפטר. ששי כיון שנעברה הוא הולך. שביעי כיון שיולדת הוא הולך. נשתייר שמיני שהוא מביאה לידי צניעות ואם שמא ח"ו אירע בה דבר זמה עם אחרים הוא מתגלה והולך לו והיא מגלה פנים לכל דבר רע. רבי טרפון אומר אלולי הסתר השמיני שהוא משמרה מנערותה עד יום מותה לא היתה לאשה תקנה מפני הערוה. ברוך הוא שיצרו תחלה שאלולי הוא מחריבה את העולם כלו. שמאי אומר גדולה הנדה שהיא מרחקת מן העבירה ומקרבת לגן עדן ולא עוד אלא שהיא מרחקת הטומאה ומקרבת לטהרה. ואי זו שמקרבת לטהרה האשה כשהיא נדה מזדהרת בעצמה אימתי יבא זמן שהיא טובלת.
<h2>דף מ.</h2>
לרב האיי גאון ז"ל. וששאלתם מי שראה קרי בליל שבת או ביום טוב בימי קור היכי עביד חייב הוא להטהר ואף על פי שהוא חולה ובא לידי סכנה או פטור הוא מן התפלות או יש לו תקנה להחם חמין מע"ש או מעי"ט ומכינם שאם יארע לו דבר יערב בהן אחרים כדי שיהיו כפושרין ויתנם על גופו. הכין חזינא שאם חושש אדם בשבת שמא יסתכן אם רוחץ בשרו במים צונן פטור מן התפלה זה דבר ברור הוא שאפילו בדברים חמורים מן התפלה פטור מהם ואינו חייב לבא לידי סכנה. והמי' שהוחמו מע"ש כבר פשיט' שאסור לרחוץ מהן כל גופו. וזכורים אנו כמה שבתות מרבי אהרן גאון ז"ל שהיינו מתפללין והוא יושב מן התפלה עד הערב.
<h2>דף מב:</h2>
דין מליגה. באמת וברור שאסור לשים תרנגולת כשמולגין אותה בכלי ראשון מפני הדם דלכולי עלמא כלי ראשון מבשל וצריך לשים המים בכלי שני קודם ואחר כך התרנגולת. בזה הענין לכולי עלמא מותר דכלי שני אינו מבשל. אבל אם עירה מים מכלי ראשון פירוש מאותו כלי שהוחמו בו המים על האש על התרנגולת פירוש דערוי ככלי שני מותר. אבל לפירוש רבינו תם פירוש דערוי ככלי ראשון מבשל לכל הפחות כדי קליפה. ואם גוי או שפחה מלגו תרנגולת ולא ראה ישראל אם בכלי ראשון אם בכלי שני או הדיחו בשר ונתנו בקדירה או הדיחו קערות חולבות ולא ראהו ישראל אם יחד הודחו או כל אחת לבד הכל אסור דשמא מחמת הקל טרחו באיסור ואסור. ואם עירה על התרנגולת מים מכלי ראשון צריך להסיר כל העור דהיינו קליפה. ודוקא כשאוחז התרנגולת ברגליה דאם כן אין הנוצה הולכת כדרכה ואין מפסקת בין הנוצה והעור ואז צריך לקלוף העור של תרנגולת אבל כשיאחז את הראש בידו מותרת בלא קליפה דהנוצה מפסקת בין המים והעור ומצלת על התרנגולת ואפילו כדי קליפה אינו מבשלתו לא מידי.
<h2>דף סד:</h2>
נדה שאינה יכולה לטבול מפני הצנה ומפני סכנה ושהמים רחוקים ושאינן יכולין לעזוב את המקום ולילך למקום אחר לא מצינו לה תקנה כל עיקר לבעלה אלא בטבילה. אבל להשתמש בבית ולהיות עושה כל מלאכות והיא נוגעת הכל והכל נוגעין בה ולהתפלל ולנהוג כל טהרות בעלמא אף על פי שלא טבלה תעשה כל כך ומותרת ומותרין בה אבל לבעלה הזהרו והזהירו שלא יבא עליה עד שתטבול.
<h2>דף סה:</h2>
נדה וזבה דאורייתא וטבילתן זו ביום וזו בלילה. ואפילו במי גשמים מכונסים שאינם (צובעין) [נובעין].
פרשו חכמים שצריך שיהיו כלן בידי שמים. וכלן שאובין פסולין מן התור' אך כלן מי גשמים כשר.
<h2>דף סז:</h2>
מנהג ספרד לומר סברי מרנן לפני קדוש והבדלה וברכת ארוסין ונשואין וברכת המילה שעל היין. ויש לי סמך בשם רבות' מצרפת לפי מה ששנינו בסנהדרין היו מוציאי' אותו לסקלו והיו משקין אותו כוס של יין חי בקורט לבונה כדי שתטרף דעתו עליו. פירוש ולא ירגיש בענין הסקילה. על כן אמרינן סברי מרנן שיהיה בדעת רבותי שזה הכוס לחיי' ולא למות לברכה ולא לקללה ולא יהיה כאותו שנגמ' דינו. והם עונין לחיים לחיים יהיה ולא למות. ועוד שמעתי לפי מה שאמרו [ברכות מ"ג ע"א] בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו לפי שאין בית הבליעה פנוי ועכשיו שבית הבליע' פנוי אומר היש בדעתכם לצאת מזאת הברכ' ולכוין דעתכם לצאת בה והם אומרים לחיים שלשון התלמוד הוא.
<h2>דף קיד.</h2>
ושליח צבור ששוחט ובודק ולאחר הבדיקה אינו רוחץ ידיו וזרועו מלכלוך בטן הבהמה ומסריחין בגדיו אם רוחץ ידיו ומחליף את בגדיו קודם תפלה להתפלל בנקיות אין אתם זקוקין לו אלא להוכיחו שלא יהא מכלל המשניאין שנאמר כל משנאי אהבו מות. ואם אינו רוחץ ידיו ולא מחליף בגדיו הצואים קודם התפלה כדי להתפלל בנקיות ראוי להעבירו. אכן כל מעשיכם יהיו לשם שמים ואל יהיו תלויים בדבר אחר לא מחמת שנאה ולא מחמת קנאה.
<h2>דף קיח:</h2>
עוד נשאל מהו לומר פסוקי דזמרה לאחר י"ח. והשיב שהוא מחלוקת בין הגאונים ז"ל והצרפתים שהגאונים אומרים שלא תקנום אלא קודם תפלה וכן דעת הרמב"ן ז"ל. ודעת ה"ר יהודה ברצלוני [היא גם כן] אלא שאמר שאם אינו יכול לאמרם כולם אומר מזמור אחד או שנים ויקצר ויעלה כדי שתהא תפלתו עם הצבור. אבל הצרפתים אומרים דבין כך ובין כך אומרים אותן וכן דעת ה"ר יונה ז"ל ואנו נוהגין כדברי הגאונים.
<h2>דף קכב.</h2>
מר רב משה גאון ז"ל. עכו"ם שמלא מים בשבת והביא מרשות הרבים לצרכו מותר לשתות מהן ישראל. כללא דמילתא כל מה דעביד עכו"ם לצרכה דנפשיה שרי ליה לישראל לאסתפוקי מיניה בין הוא בין בהמתו. ודוקא דלא צריך ליה ישראל ולא אית ליה אחוה בהדין דמפיש ומייתי בשביל ישראל אבל סתמא אף על גב דמכירו לא אית ליה למיחש ושפיר דמי. ועכו"ם שפסק לו שכר מותר לשלוח בידו אגרת.
<h2>דף קלז:</h2>
אמרינן בפ' בכל מערבין כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר לולב וסוכה מגילה ונר חנוכה וכל מצוה שאינ' תדירה ואינה מצויה בכל עת הרי היא דומה למצוה [שהיא מזמן לזמן]. אבל מילה היא תדירה יותר וגם אין לה עת קבוע משנה לשנה לפיכך אין מברכין עליה שהחיינו.
ואבי הבן כשמברך להכניסו אין מברך אלא לאחר מילה ואף על פי שאמרו חז"ל כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן מילה שאני דחיישינן שמא תתקלקל המילה ונמצא מוציא שם שמים לבטלה.
תנו רבנן פרק ר' אליעזר דמילה המל אומר על המילה אבי הבן מברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו והעומדין שם אומרים כשם שנכנס בברית כך תכניסהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים ולמצות. המברך אומר אשר קדש ידיד מבטן פי' יצחק. ויש מסמיכין ואת בריתי אקים את יצחק בראשי תיבות אשר קדש ידיד מבטן. חק בשארו שם זה יעקב וצאצאיו חתם באות ברית קדש אלו י"ב שבטים. על כן בשכר זאת אל חי חלקנו צורנו צוה להציל ידידות שארנו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו ברוך אתה ה' כורת הברית. לרב נחשון ז"ל ינוקא דאתיליד והוי בר תרין או בר תלתא וארבעה יומי רגילי גמירין כי ניח נפשיה מהלין ליה על קברי ולא מברכי' על המילה ומסקין ליה שמא דכד מרחמין מן שמיא והוי תחיית המתים הויא ידיעה ינוק' ומבחין ליה לאבוה.
מצות עשה למול ביום השמיני. ומצות האב לימול בנו שנאמר וביום השמיני ימול בשר ערלתו ועל הרב למול את עבדיו שנאמר יליד בית ומקנת כסף.
<h2>דף קלט.</h2>
ונשאל הריא"ג ז"ל אם נזדמנה מילה ביום הכפורים כוס של ברכה מה יהיה עליו. תשובה לא מברכין על הכוס כל עיקר כדעבדינן בדוכתא דלא שכיח ביה חמרא. וחזינן לגאון שאמר מברך על היין ומניחו עד לערב ושותהו. ואנן לא סבירא לן הכי דכיון דקיימא לן המברך צריך שיטעום לא אפשר היכי נעבוד נברך עליה ולא נטעום המברך צריך שיטעום ליטעמיה לינוקא חיישינן דלמא אתי למסרך לינחיה עד לאורתא הא ק"ל צריך למטעמיה מקמי דלשתעי אי אשתעי מקמי דלטעום צריך למהדר ולברוכי ואי לא הדר מברך אשתכח דקא שתי ליה בלא ברכה ואי הדר מברך הוי קמייתא ברכה שאינה צריכה וקא עבר משום לא תשא הלכך לא אפשר ומהלינן ליה בלא כוס. ולהכי לא מבדיל בכוס בט' באב שחל להיות במוצאי שבת. ובשאלה אחריתי לגאון ברכת מילה ביום כפור היאך הוא כך ראינו שכל תענית שאין יולדת שותה אין מברכין בורא פרי הגפן על הכוס ושל ברכת מילה לפי שצריך שיטעום ואם אינו טועם מוציא שם שמים לבטלה.
